Welcome to Starfleet Academy
by shai on יוני.29, 2009, under General, Technological Singularity, עיברית
"Welcome to Starfleet Academy"
במילים אלה פתח ראש תוכניות המחקר של NASA Ames את ברכותיו אלנו.
היום הראשון היה יום של ברכות, נאומים, תדרוכים ותרגילים בהיכרות הדדית.
במשך כשעתיים דברו בפנינו פיטר דיאמאנטיס, אחד משני מקימי האוניברסיטה (אדם בעל השגים מרשימים (בראשם הנהגת והולכת ה X-prize) והמון המון התלהבות שממש התפרצה ממנו לכל כיוון), סלים אישמאיל, מי שבפועל מנהל את העיניינים, ושני דמויות מנאסא – ראש תוכניות המחקר (שאת שמו אני לא זוכר) ובחור כבן 80 בשם גק בויד שנמצא בנאסא כבר 62 שנה – מאז שהמרכז באיימס הוקם.
גק סיפר לנו איך הוא פגש את אורביל רייט, את וורנר וון-בראון, אדוארד טלר, והמון המון אנשים מרתקים אחרים. הוא סקר את הפיתוחים שנעשו ב Ames כגון ה swept-back wing וה blunt body שמשמש לכניסה חזרה לאטמוספירה, את הלווינים שהם מפתחים כיום ועוד. אדם אחד שחווה את כל ההיסטוריה של התעופה באופן אישי – מהאחים רייט למעבורת החלל. בשבילי זה הדגיש באופן מאד חזק את הקצב המטורף של ההתקדמות הטכנולוגית. תוך מאה שנה מכלום לחלליות אזרחיות (בחסות ה x-prize של דיאמנטיס).
והוא אמר שהפגישה איתנו מרגשת אותו כמו הפגישות עם אותם הגדולים. וזה היה מין קו מקשר בין כל הדוברים – ההתלהבות שכולם הפגינו היתה מחוץ לסקלה.
מה שגרם לי לשני דברים – לחשוש שאולי יש להם ציפיות לא ראליסטיות מאיתנו (הרי אני לא מספיק טוב להציל את העולם), אבל גם משהוא בהתלהבות גם התחיל אולי קצת לרגש אותי.
ואז התחילו התדרוכים (איך לדבר עם עיתונאים, שכנראה יסתובבו ביננו שבוע הבא), בטיחות, סיבוב רגלי להכרת המתקן של נאסא, בטיחות וכו כו.
בארבע וחצי שיחקנו משחקי חברה ע"מ שנתערבב ונדבר יותר אחד עם השני. לחיצות ידיים סודיות, פנטומימה, פירקוסים (זה אמור היה להיות ריקודים, אבל בקהל הזה, כולל עבדכם הנאמן, זה נראה יותר כמו פירקוסים). מוזר. אמריקאי מאוד. אבל גם אפקטיבי.
בשש בערב התכנסנו לקוקטילים ופאייה לפתיחת ה"סמסטר" (תמונות למטה), ועוד קצת נאומים, ולבסוף התישבנו בקבוצה גדולה על הדשא וכל אחד נעמד, וסיפר סיפור קצר על חייו שיסביר לסובבים קצת מי הוא ומאיפה הוא בא.
טווח באמת מרתק של אנשים. אנשים "חריגים" שיושבים בין כמה עולמות (עיצוב תעשייתי וננו-טכנולוגיה, אינטיליגנציה מלאכותית ומוסיקה, פילוסופיה ורפואה), כמה חברה צעירים שהסטארטאפים שלהם כבר עשו מיליונים, אנשים שעבדו בעולם השלישי כ aid workers מטעם האו"ם ורופאים ללא גבולות, ועוד ועוד. אחרי כשעה וחצי של הכרות הדדית נפרדנו לחדרנו.
ולי נשארה מחשבה בראש: אני לא מספיק שאפתן. אני מגדיר את המטרות שלי בצורה מצומצמת מידיי.
אני לא אומר זאת בצורה השוואתית למה ששמעתי מאחרים. ממש לא.
אני רוצה לעצמי קריירה במדע. וזה טוב, ונכון, ומתאים לי. אבל נדמה לי שמשהוא בארוע כאן דוחף אותך לחשוב בענק. לא רק ללמוד, קריירה אישית ולעשות כסף. זה אולי מספיק, אבל אפשר גם להעיז לנסות ולשנות קצת את העולם.
ואם להיום היה אותו אפקט על 39 האחרים, אולי הקייץ הזה באמת יהיה יוצא דופן.
3 תגובות לפוסט
Leave a Reply
Welcome ! ברוכים הבאים
This is me - זה אני
shai.machnes at gmail.com
Outras Línguas
My Blog is mostly written in Hebrew, but there will be an occasional post in English. If you would like to translate a page, you can use the infinite number of monkeys with typewriters working on translations at GoogleAlso, you can subscribe by RSS or E-mail to:
יוני 29th, 2009 on 21:58
אני כל כך שמח בשבילך, איש.
נשמע כל כך מרתק! כיף גם לדעת שאני מכיר את אחד מהמוחות הכי נחשבים בתבל, עד כדי שהוזמן למחזור הראשון של הסינגולריטי (אתה מוזמן להסמיק בשלב זה).
אני מקווה להמשיך לראות אותך מוביל תהליכים משני עולם גם בעתיד. אם יש מישהו שאני יודע שמסוגל לכך – זה אתה.
יוני 30th, 2009 on 00:36
אני מאושר לשמוע ממך את המשפטים האלו… אני עם הפאק שלי הפסקתי לדאוג על "מה יהיה על ישראל" והתחלתי לדאוג בשנה האחרונה מה יהיה על העולם, וישבתי לא פעם לדבר איתך, והדיסונאנס שהצגת לי היה לי קשה – מצד אחד אתה מודע לדברים והמשברים ומצד שני אומר "אבל אני כזה קטן ואין לי איך לשנות משהו, אז זה חסר תוחלת לדאוג ולפחד". אני אשמח אם יצאו כמה דברים גדולים מהקיץ הזה, ולא רק חוש פרופורציה לך, אלא גם הישגים…
מעבר לזה, אני הרי מכיר אישית דוקטור לפיסיקת קוואנטום חישובית (או שמא חישוביות קוונטית?) שבגלל מפנה בחייו האישיים הלך לעשות את הפוסט-דוק שלו במאונט-סיני על מחקר בביו-אינפורמטיקה… אל תפחד אם הקיץ הזה יתן לך כיווני מחשבה חדשים על מחקר ועיסוק, תוך כדי חוש פרופורציה אחר לגבי היכולת לשנות דברים בעולם
אני מאחל לך, בהמשך לגיא, שתגיע, תניע, תשנה, ובתקווה גם תוזמן יום אחד לנאום באיזה כנס קטן במונטריי, כמה עשרות קילומטרים מאיפה שאתה כרגע…
לבסוף מילה לקוראים האחרים – אני מצטער שהכיווניות כאן עדיין בבלאגן, אני מנסה להגיע לטפל בענין בהקדם.
יוני 30th, 2009 on 23:56
זכיתי לחזות מקרוב בהיסחפות המדבקת של דיאמנדיס בהיינליין סנטניאל לפני שנתיים. הוא נואם טבעי ומצויין, ואיש מרשים בהחלט. נחמד להיזכר גם שהייתי מוקף שם בלא מעט אנשים מחזית תעופת החלל האזרחית והפרטית, והם כולם מתאפיינים באותה אופטימיות רקטית ואותה התלהבות כנה. הם אנשי חזון וביצוע. חולמים ומהנדסים עתיד.
אני הרגשתי את זה רק לערב אחד, אבל אני מקווה שיצא לך לסגל את זה לעצמך, לפחות למהלך התקופה. האמונה ביכולת של קבוצה קטנה של אנשים לקיים שינויים גדולים היא נכס נדיר ויקר ערך, וכשתחזור אני מקווה שתדביק בעזרת החוויות שלך אנשים נוספים.
אין לי ספק שאתה שם כי אתה יכול, ובגדול. ולמרות שאנחנו מכירים רק מפעם אחת, אני ממש ממש שמח בשבילך ומאחל לך הפתעות נפלאות בהמשך.
מרים כוסית חד-לתת לכבודך.