למה תרופות עולות כל כך הרבה
by shai on יולי.30, 2009, under General, Singularity University, עיברית
מה למדתי היום ב Singularity University:
אחוז התרופות שמתחילות פיתוח ומגיעות לניסויי FDA: כ 10%
אחוז התרופות שמתחילות את תהליך ה FDA (ניסויים קליניים) ומסיימות אותו בהצלחה: 10%
עלות פיתוח תרופה עד לשלב ה FDA: חמישים מיליון דולר
עלות בדיקת FDA לתרופה: חמש מאות מיליון דולר
סה"כ, עד שתרופה אחת חדשה מגיעה לשוק, חברת התרופות משלמת על 100 פיתוחי תרופה ו 10 ניסויים קליניים, סה"כ כ 10 מיליארד דולר.
מכיוון וצריך לרשום פטנט לפני תחילת הניסויים הקליניים, לחברה יש כ 10 שנים להחזיר את העלות לפני שהפטנט פג (לוקח כ 10 שנים להביא את התרופה לשוק). כלומר, על חברת התרופות להחזיר מיליארד דולר בשנה.
אם התרופה היא למחלה נדירה – למשל סרטן שממנו חולים רק 100,000 איש בשנה בעולם המערבי, זה מתרגם ל 10,000 דולר לשנה לאדם.
ולכן תרופות הן כל כך יקרות. כי תהליך ה FDA, שנועד להגן עלינו החולים, הוא מאוד ארוך ומאוד מאוד יקר, ופוסל את רוב התרופות שמובאות לאישור.
מתח הרווחים של פיזר, למשל, היה 16.7% בשנה האחרונה – ערך סביר בהחלט.
אז אולי זה לא אשמת חברות התרופות שתרופות חדשות הן כל כך יקרות, כי אנחנו למעשה משלמים בעיקר עבור כל המחקרים שלא הגיעו לשוק.
שי
31 תגובות לפוסט
Leave a Reply
Welcome ! ברוכים הבאים
This is me - זה אני
shai.machnes at gmail.com
Outras Línguas
My Blog is mostly written in Hebrew, but there will be an occasional post in English. If you would like to translate a page, you can use the infinite number of monkeys with typewriters working on translations at GoogleAlso, you can subscribe by RSS or E-mail to:
יולי 30th, 2009 on 13:06
ה"פדרלי" לא אומר שזו סוכנות ממשלתית, כלומר כל התהליך ב-FDA יכול תיאורטית להיות ממומן ע"י המדינה? עד כמה שאני יודע, לארגון הזה יש תקציב וסדרי עדיפויות, למשל הוא נותן הטבות באישור תרופות גנריות למי שמייצר תרופות שאינן "רווחיות" כמו למשל חיסונים.
אז זה רק עניין של סדר עדיפויות בארה"ב.
אז אולי יהיה יותר זול לחברות מחוץ לארה"ב לפתח תרופות? אין באף מקום בעולם רשות בודקת מקבילה ל-FDA?
יולי 30th, 2009 on 15:19
המספרים האלו נשמעים מנופחים בעליל, ואני יכול לנחש שיצאו מפיו של תומך פטנטים נלהב, או לחלופין מתנגד בירוקראטיה מעוצבן. ראית את העמדה של מפלגת הפיראטים לגבי פאטנטים על תרופות? כתבתי על זה בבלוג לאחרונה.
http://ira.abramov.org/blog/2009/07/16/copyfight-03-pirates-in-parliament/
הציטוט הרלוונטי: "…הוא מדגים שלפי מבנה ההוצאות והרווח של 20 חברות התרופות הגדולות, אין שום פגיעה ביכולת הקיום של החברה בלי פטנטים, רק פגיעה קלה ברווחים ואילוץ מעבר למודל עיסקי שונה במקצת: 80% מהכנסות החברות מגיע מהציבור, אבל לפי הדוחו"ת השנתיים, רק 15% מהמחזור יוצא על מו"פ, לפי ה-FDA שני שליש מתוך זה יוצא על מחקר לעקיפת פטנטים וזכויות של חברות אחרות(!!). 30% מההכנסות יוצא על ייצור. אחרי 45% אלו, השאר הוא שיווק ורווחים נקיים. אם נסכים ש45% משמשים באמת את טובת הציבור, את 30% של הייצור נוציא לקבלני משנה מקומיים כדי לחסוך בעלויות אם אפשר, נשאר עם סכום מאוד קטן שהוא המו"פ הדרוש, ושראוי שימומן ממענקים מכספי משלמי המיסים ויותיר את הידע ברשות הציבור ולא במונופול חברות התרופות. אני שוב בעד."
עוד מידע פה: http://www.piratpartiet.se/an_alternative_to_pharmaceutical_patents
יולי 30th, 2009 on 16:42
אכן זה נשמע בדיוק כמו הטיעון של Rick Falkvinge ממפלגת הפירטים
יולי 30th, 2009 on 17:27
מרק: הכסף צריך לבוא ממקור כל שהוא. אם המדינה תממן את תהליך ה FDA היא תאלץ להעלות מיסים, ולא יהיה שום מניע להמעיט בניסויים של long shots מה שיגרום לעליה במספר הניסויים ועליה בעלות הכוללת. אז לא פתרנו כלום.
בארץ, אנחנו משלמים מיסים למדינה, והיא מעבירה כסף לקופות החולים וקופות החולים משלמות את עלות התרופות (ברוב המיקרים). אז אומנם החלוקה של הנטל בין האזרחים היא יותר שיוויונית (לא תלויה במצב הבריאות של הפרט), אבל הסכום הכולל לא משתנה.
לגבי פיתוח מחוץ לארה"ב: אפשרי. אבל אם אתה רוצה למכור בארה"ב אתה חייב לעבור ניסויים קליניים של ה FDA, כך שהעלויות לא נחסכות.
יולי 30th, 2009 on 17:32
אם תקינה באירופה יותר זולה ומקצרת את התהליך האמריקני, אנשים יעשו את זה.
הבעיה היא שרוב הפיתוחים של תרופות חדשות הם לייפסטייל – תרופות מיותרות שמוכרים לאמריקנים עשירים שמוכנים לבלוע הכל כדי לא למות או להקריח וכדומה. אם רוצים לרפא איידס, אולי עדיף לעשות את התקינה במדינה זולה יותר ולרוץ עם זה לשטח, הבעייה היא כמובן שלא עובדים יותר על ריפוי איידס בגלל עלות-תועלת, ומחירי התקינה המזורגגת.
הקפיטליזם יאכל את עצמו בסוף, ואנחנו נאכל אותה בדרך, כבר אין לי שום ספק….
יולי 30th, 2009 on 17:48
עירא,
הסיבה שתרופות גנריות (אחרי שהפטנטים פגו) עולות רק 30% מהמחיר המקורי הוא שהחברות הגנריות לא צריכות להעביר את התרופות תהליך אישור FDA, אלא רק להראות זהות כימית לתרופות שכבר אושרו. אז למעשה טבע ואחרים משתמשים בתהליך ה FDA שמומן ע"י החברות ה innovative.
לגבי הרעיון של ה pirate party:
* בלי שיווק אין מכירות ואין כיסוי הוצאות, אז בזה אי אפשר לקצץ משמעותית.
* מאיפה המספר של 70% מההוצאות הן לעקיפת פטנטים? לא מצאתי ציון מקור.
לגבי האשמת הניפוח של עלויות הפיתוח: בימים האחרונים אני נפגש עם אנשים שעוסקים בפיתוח תרופות והתקנים רפואיים, ואלו מספרים שאני שומע באופן עיקבי. נכון – כנראה אפשר להוזיל את הניסויים הקליניים ע"י הורדת עלויות כוללת של מערכת הבריאות בארה"ב, אבל זה רק ישפר את המצב, לא יהפוך אותו מקצה לקצה.
ולמה אתה חושב שאפשר להוזיל משמעותית את עלויות היצור ע"י יצרנים מקומיים? יש לך מושג מהם תהליכי הפיקוח ומעקב האיכות ביצור תרופות ומה העלות שלהם? יש לך מספרים להראות שאפשר לעשות את זה בזול ולשמור על האיכות?
לדוגמא ראה את טבע: היא מתעסקת בתרופות שפג עליהן הפטנט. הן אומנם יותר זולות, אבל בדרך כלל לא בסדר גודל. וטבע לא משלמת על מחקר ופיתוח או ניסויים קליניים, שכן היא מעתיקה תרופות קיימות. כך שאם המודל שלך הוא עולם גנרי, המחירים יהיו בנקודת אמצע בין המחירים של היום למחירים הגנריים. ואז שוב חזרנו למצב של שיפור קטן יחסית.
יולי 30th, 2009 on 18:08
הנוסחה הכימית מפורסמת בפטנט, אבל לרוב לא תהליך הייצור שיביא לתרופה יציבה בלי ריאקציות כימיות וכולי, לפי מה שהסבירו לי, בין מה שבפטנט ועד למדף יש בהחלט עבודת מו"פ קטנה, ולפעמים לא כל כך קטנה.
ועדיין, לייצר במזרח הרחוק ולשנע לכאן או לארה"ב זה תהליך שעלול להפוך להיות יום אחד בעייתי (פוליטית, או עלות ההובלה), אני חושב שבכל צבר מדינות או גוש פוליטי כדאי שתהיה תוצרת מקומית כלשהיא – וזה נכון לכל מוצר, לא רק תרופות. כנראה שתעשיות שמשפיעות על הבריאות (תרופות ותוספי מזון אקטיביים) צריכים יותר פיקוח, זה נכון.
נראה לי שההבדל הבסיסי בין התפיסות הוא שממשלה צריכה לראות לנגד עיניה כשיקול – האם בריאות היא זכות אזרח בסיסית או מוצר בשוק פתוח. אני חושב שזו זכות בסיסית, ולעומת זאת אנשי תעשיית התרופות (מהם אתה מקבל את הנתונים) רואים את זה כמוצר צריכה…
יולי 30th, 2009 on 18:09
עירא,
לתקינה וניסויים קליניים מחוץ לארה"ב אין שום מעמד בתוך ארה"ב. כל יצרן שבא למכור שם חייב לעבור אישור FDA מלא.
יולי 30th, 2009 on 18:23
אין לי סיבה לפקפק בנתני העלויות שאני מקבל. אפשר לא להסכים עם הגישה, אבל מי שיצא לי לדבר איתם לא מנפחים את המספרים ע"מ לשכנע אותי, שכן אני נמצא במקום של ממציא פוטנציאלי ששואל אותם כמה כסף אני צריך לגייס ע"מ להעביר שתל חדש ניסויים קליניים. אז אני בצד שלהם והם נותנים לי מספרי עלות אמיתייפ.
לגבי ההצעה שלך שלקחת אחורה את הגלובליזציה ולחזור ליצור מקומי – אני ממש לא מסכים. הוצאת היצור העולמי לסין איפשרה להם להרים את רוב העם מעוני מרוד וליצור מעמד ביניים עם חיים נוחים. זה לא היה קורה בלי גלובליזציה.
אז נכון שיש גם אפקטים שליליים (במיוחד לאור הקצב בסין, שמנע טיפול בשאלות של איכות סביבה וכו), אבל סה"כ האפקט מאוד חיובי. אני מנחש ש ב 25 השנים הבאות אפריקה סוף סוף תצא מהעוני המוחלט שלה בזכות העברת היצור לשם. וזה יותר ממה ש 25+ שנה של עזרה עם המון כוונות טובות הצליחה לעשות.
לגבי לראות בבריאות הציבור כזכות בסיסית, אני מסכים ב 100%. לכן אני אוהב את המערכת בארץ (ובאירופה), ולכן באים לישראל מכל העולם לראות איך מערכת בריאות ציבורית מתפקדת.
אם אתה שואל אותי, הבעייה העיקרית היום היא לא תרופות אלא preventative care. אם בסה"כ היינו יותר רזים ויותר בכושר הינו מורידים בהרבה את עלויות הטיפול הבריאותי הכולל.
ואת זה על המדינה לפתור (למשל ע"י מיסים על אוכל משמין וזיכוי לפרות וירקות, ע"י מתן הנחה במס בריאות למי שעובר בדיקה תקופתית באופן סדיר, וכו).
יולי 30th, 2009 on 18:42
וכן – כתבתי "פרות וירקות", במקום "פירות וירקות"
זה מה שנקרא Freudian strip
יולי 31st, 2009 on 01:31
שי, אני הייתי עוצר במקום לפני שאתה רותם את מערכת הבריאות בארץ למושגים מהללים.
לצערי, כמי שנזקק מאוד למערכת הבריאות הזו, אני יכול לומר עליה הרבה דברים – אלה מתפקדת? זו לא אחת מהן.
קח לדוגמא תרופה כמו ליריקה, שאמורה היתה להכנס (ואף נכנסה) לסל התרופות הידוע לשמצה של משרד הבריאות. מטרתה של התרופה היה לעזור, באופן חד וברור, לחולי פיברומיאלגיה. הכל טוב ויפה, התרופה נכנסה – אבל כמור – לא בדיוק. כשהלכתי לבדוק את עניין השתתפות קופות החולים, גיליתי, שהתרופה "אינה בהתוויה" לחולי פיברו, בשבילם היא נועדה במקור- כלומר: קופת חולים אכן תשתתף בעלות, אבל לא לחולי פיברו. זה נשמע לך הגיוני? מיותר לציין, שתרופה זו, עלותה לחודש נע בסביבות ה-750-1500 ש"ח לחודש ואף יותר, תלוי במינון.
וזה לא רק זה. יצא לי להתקל בלא מעט בעיות במערכת הבריאות "המהוללת" שלנו. לא יודע מה "מוכרים" פה לעולם, אבל המערכת הזו צריכה להשתפר עוד בהרבה.
לגבי הגלובליזציה שבבסיס הדיון בינך ובין עירא – ברור לי שיש יתרונות מול חסרונות רבים לכפר הגלובלי. לדעתי, היתרונות גוברים על החסרונות. אחד מהם הוא העובדה הפשוטה, שאתה נמצא היום במקום, שיכול להעלות רעיונות, שלולא הגלובליזציה, רוב הסיכויים שלא היו מועלים כלל.
יולי 31st, 2009 on 02:20
מרק, אעפ"י שכנראה בכל מדינה מערבית יש רשות דומה, לכאורה אין שיתוף בין המסקנות של הרשויות – שום רשות אינה בוטחת ברשות אחרת. למה? לא ברור. עוד בנושא כאן: http://www.overcomingbias.com/2008/09/deafening-silen.html
כולם, מקור בו מצוין מספר של 800 מיליון דולר לפיתוח לתרופה, כולל אישור FDA: http://dx.doi.org/10.1016%2FS0167-6296%2802%2900126-1
ועוד: לא רק שלהעביר תרופה דרך ה-FDA לוקח מלא כסף, זה גם לוקח מלא זמן. מהו מספר האנשים שמתו כתוצאה מהתמהמהות ה-FDA, לעומת מספר האנשים שניצלו כתוצאה מההחמרה של ה-FDA? ב http://www.fdareview.org/harm.shtml אפשר למצוא קישורים למחקרים שטוענים כי המספר הראשון גבוה בהרבה מהמספר השני. והוזכר כאן כבר שהעלות הרבה והכדאיות המופחתת ממעיטה בכמות התרופות שמפותחות באופן כללי.
הטיה אנושית קלאסית היא התעלמות מהבלתי-נראה. אנחנו שומעים בחדשות על אנשים שמתו כתוצאה מתרופות רעות, אך איננו שומעים בד"כ על אנשים שמתו כתוצאה מעיקוב תרופה, ובכלל לא שומעים על אנשים שמתו כתוצאה מחוסר בתרופות שלא פותחו.
מדינת הרווחה תאכל את עצמה בסוף, ואנחנו נאכל אותה בדרך, כבר אין לי שום ספק…
יולי 31st, 2009 on 03:17
גיא,
נדמה לי שהפיברו הוא בן חורג בממסד הרפואי, מכיוון ואין עדיין ממצאים כימיים ומעבדתיים מספקים, ולכן משרד הבריאות לא בדיוק יודע איך להתמודד עם המחלה. זה לא "יושב בשטנץ". ובירוקרטיות ממשלתיות מעולם לא היו גמישות או חדשניות.
אני כן יודע שברוב המיקרים היותר סטנדרטיים (סרטן, מחלות לב, תאונות וכו) מערכת הבריאות שלנו מרשימה בהשוואה עולמית, וודאי אל מול ה cluster fuck שהוא מערכת הבריאות האמריקאית.
וולד: וכל מי שדיברתי איתו כאן בתעשיית התרופות (בעיקר הגנטיות) ותעשיית השתלים הרפואיים, מסכים ש ה FDA שמרן מידי, ובכך גורם גם לאובדן חיי אדם וגם לייקור התרופות. ממה שאני שומע, יש יותר ויותר מודעות לבעיה, אפילו בתוך ה FDA, ויש סיכוי לתזוזה כלשהיא (קטנה, אבל תזוזה).
יולי 31st, 2009 on 11:12
שי, אני לא מדבר רק על פיברו. זו היתה רק דוגמא.
כשאני נתקל בבית חולים במישהי שידועה בבעיית מעיים שיש לה, שהיא בת של רופא (ולא – אני לא מדבר על זוגתי, אלא על מקרה אחר), והרופאים במיון מחליטים לשלוח אותה לציום חזה וצילום ראש – סליחה, אבל זו לא בדיוק רפואה "מתקדמת".
ושוב, אני לא מדבר רק על מקרים חריגים. לצערי, יצא לי להיות לא פעם ולא פעמיים בבתי חולים בשנים האחרונות. אפילו קצת יותר מדי. אין פעם אחת שלא נתקלתי באוזלת ידה של מערכת הבריאות הזו.
יולי 31st, 2009 on 12:50
שי, נחיה ונראה.
גיא, זה מזכיר לי את המקרה העצוב של ריצ'רד פיינמן, כאשר הוא איבחן באישתו שחפת אך הרופאים התעלמו ממנו לגמרי עד שהיה מאוחר מדי. באופן כללי, שמעתי ש-15% מאבחוני רופאים הם שגואים (אין לי ציטוט מקור כרגע לצערי), ויש נתונים לא נעימים דומים על טיפולים שגוים. רפואה זה עסק מורכב באופן כללי, ולא ברור לי עד כמה הגיוני לבקר את הרפואה בארץ יחסית לרפואה בארצות מערביות אחרות.
בהקשר זה, מעניין להסתכל על נתוני תוחלת חיים בארצות שונות (http://en.wikipedia.org/wiki/List_of_countries_by_life_expectancy). בכ-80 מדינות יש תוחלת חיים גבוה מ-70 (גם לגברים), ובין המדינות האלה נמצאות סרי לנקה, טוניס, לוב, ומדינות שבעבר היו חלק מיוגוסלביה. לא ברור לי הקשר בין תוחלת החיים לרפואה, אבל אפשר לראות שהשונות בהשקעה ברפואה (http://www.infoplease.com/ipa/A0934556.html) גדולה מאוד יחסית לשונות בתוחלת החיים. ארה"ב משקיעה פי 5 יותר משאבים ברפואה מקפריסין, אך תוחלת החיים בשתי המדינות האלה דומה עד כדי סמיכות – ארה"ב מדורגת במקום ה-45 וקפריסין במקום ה-46. סינגפור משקיעה עוד פחות מקפריסין, אבל הם מדורגים במקום ה-3. המממ.
יולי 31st, 2009 on 23:16
ולד: כפי שהוזכר פה- אחוז גבוה הולך בארה"ב לתרופות נגד קרחת ולסריקת מערכות למנהלים בריאים, ואחוז נמוך לתרופות להסדרת דופק למי שאין ביטוח. אכן, פלאי המערכת המופרטת.
אולי הנפלא בפלאים אלו הוא "הקפצת חולים". חולה לא מבוטח שמגיע במצב מסכן חיים לבית חולים לא משוחרר ממנו עד שייצבו את מצבו (דבר טוב, לדעתי). אך מרגע שמצבו יוצב הוא יכול להיות משוחרר. נדמיין שטיפול נמרץ בחולה הוא יקר מאד, טיפול שיגרום להחלמה מהמחלה עולה פחות, ולטיפול מייצב שעשוי להוביל להדרדרות חדשה יש עלות נמוכה מאד. אם החולה מגיע באקראי לאחד ממספר לא קטן של בתי חולים בכל פעם שמצבו מדרדר, לא משתלם לבית החולים לתת לו את הטיפול היקר יחסית שיפתור את בעיותיו, אלא רק לייצבו – אמנם מצבו ידרדר שוב, והוא יזדקק אולי אפילו לטיפול נמרץ, אך בהסתברות גבוהה זו תהיה בעיה של בית חולים אחר. כך, יכול להיות שהחולה יהיה חולה זמן רב, ולבסוף יגיע למצב קריטי וימות (תוך שהוא עולה גם עלויות טיפול נמרץ), ויעלה למערכת כולה, נאמר, 50,000$, כשטיפול שהיה משאיר אותו בריא היה עולה 10,000$ בסה"כ. לפערים לא זניחים אפשר להגיע אפילו כשחולה "מתחלק" רק בין שני בתי חולים. לאופטימיזציה לוקלית יש הרבה בעיות.
אם להיות הוגן, מאוחר יותר בחייו חולה שהבריא יזדקק ככל הנראה שוב לטיפול רפואי. אולי מוטב לחסל אותו בזול בפעם הראשונה שהוא מגיע לבית החולים.
אוגוסט 1st, 2009 on 02:04
Gi, נאמר, אך לא נומק. גם אם זה נכון, זה רק מחזק את הטיעון שה-FDA דווקא מפריע. (מעניין שעירא הזכיר את איידס כניגוד לתרופות לייפסטייל, כאשר דווקא באיידס ארה"ב משקיעה משאבים שבעליל לא פרופורציונליים לפגיעה של המחלה באזרחיה.)
אני מנחש שאתה מציע כי המדינה בעצמה תחליט מה חשוב לפתח ומה לא חשוב? ניסויים שכאלה כבר נעשו, במדינות קומוניסטיות. אני לא מכיר מחקרים שמשווים פיתוחי תרופות בין ברה"מ לארה"ב בתקופת המלחמה הקרה, אך אשמח לשמוע על כאלה.
לא שמעתי על תופעת "הקפצת החולים", נשמע לי מחריד למדי. אבל אם הזכרת את נפלאות המערכות המופרטות – רפואה ברוב מדינות העולם, בטח שבארה"ב ובארץ, היא דגומא רעה. יש מלא רגולציה, תקנות, חקיקה וביורוקרטיה, שעל פניו אמורות להגן על הציבור. ולפעמים הן אפילו עושות את זה. אך מה אומרים המספרים ולא האנקדוטות, קורעות לב אשר יהיו?
אוגוסט 1st, 2009 on 08:53
ולד – אילו משאבים מושקעים באיידס בתעשיית התרופות? מצאו קוקטייל שעוצר את רוב הסימפטומים של רוב זני האיידס ושם עצרו. כמעט ולא חוקרים אותו יותר, זה לא משתלם לאף חברה לרפא איידס כשהם מרוויחים טונות מהקוקטייל. מצד שני אחרי שמישהוא שלח לי את הסיפור החלמאי של דוקטור טריינין, אני יכול להאמין בהכל. לך תדע כמה ידע הלך לאיבוד במאבקי קנין רוחני מטומטמים.
לגבי החלטות של משטר דמוקרטי עם יעוץ מדעי מקצועי לעומת משטר טוטאליטרי עם יעוץ אסטרטגי צבאי, אני לא חושב שאפשר לקחת את בריה"מ כדוגמא למשטר הומניסטי או אפילו הומאני, אז להביא משם דוגמאות לדאגה לאיכות חיי אדם או חיי אדם בכלל זה מגוחך.
לגבי ייצוב סימפטומים במקום ריפוי – זה סימן למערכת שעובדת גרוע ולא יעיל. אולי בגלל בירוקרטיה דפוקה ואולי בגלל מדדים גרועים להצלחה וכישלון. בתי חולים ויותר מזה קופות החולים, מקבלים מימון לפי מספר חולים שמטופלים ומשוחררים, במקום לפי מספר החולים שהם מצליחים להשאיר מראש בריאים. בסין, בחלק מהמחוזות, עובדים בכל מני שיטות תגמול אחרות, למשל רופא הכפר במקומות מסוימים מקבל משכורת אדירה, אבל משלם מכיסו את כל הוצאות התרופות וההבראה של האנשים בכפרו. יש לו אינטרס אישי להשקיע ברפואה מונעת, חינוך ויעילות במקום שכל זמנו יוצף בריפוי יקר.
לבסוף ולד – אני לא הבנתי את ההערה העוקצנית שלך לגבי מדיניות רווחה. אתה מעדיף לחיות במדינה קפיטליסטית עם מדיניות סעד או בלי שום סיוע לשכבות חלשות ופערים סוציואקונומיים חריפים?
אוגוסט 1st, 2009 on 09:40
ולד – הטענה על תרופות לקרחים במקום לדופק לא היתה טיעון בעד או נגד עודף רגולציה ע"י ה-FDA. זה הסביר את הפער בהוצאות הרפואיות לעומת הדמיון בתוחלת החיים. אשר להקפצת חולים, אני מכיר רק דיווחים אנקדוטליים מרופאים – מובן שהדברים לא מדידים בצורה קלה (הדוגמה שנתתי היתה מופשטת).
רפואה מונעת (למעט חיסונים) מכניסה מעט מאד כסף לעוסקים בה. היא חוסכת כסף רב לציבור הכללי שלא עוסק בה אלא רק נהנה מפרותיה. ככזאת, היא מתאימה לטיפול ע"י המדינה. אפשר לדמיין מצב בו חברות הביטוח הרפואיות עוסקות ברפואה מונעת, אך לחברות הביטוח האלה וללקוחות שלהן אין זהות אינטרסים. האינטרס הישיר של חברה המבטחת (ע"פ הסכם הקודם למחלה) חולה בן 65 שלקה בסרטן הוא שהוא ימות מהר ככל האפשר. לא ברור שזה האינטרס של החולה.
אוגוסט 1st, 2009 on 14:22
עירא, לגבי איידס, אני לוקח את דברי בחזרה, ועמך הסליחה. אכן מתוך סך ההשקעות בפיתוח חיסון לאיידס ב-2004, רק 10% הגיע ממימון פרטי, ורוב המימון הגיע מממשלת ארה"ב (http://www.iavi.org/publications-resources/Pages/PublicationDetail.aspx?pubID=1251). לגבי ניתוח התמריצים שלך – בשביל חברות שאינן בעסקי הקוקטיילים או חברות שהפטנטים שלהם פגו, קוקטיילים אינם מניע מסחרי לפיתוח חיסון.
חבל שאתה מזלזל בברה"מ. סבתא שלי הייתה מנתחת ורדיולוגית, והיא מספרת דברים טובים על הרפואה שם, וטוענת שהיא הייתה הרבה יותר טובה מהרפואה היום בארץ. היא הייתה בחינם, היו מספיק רופאים, וכו'. אומנם לא ברור לי עד כמה האנקדוטות שלה משקפות ומה היו המגמות הגדולות, אבל זוהי נחלת מחקרים, לא התפלספות על ההומניות של משטרים.
אני מתנצל אם ההערה שלי הייתה עוקצנית מדי, אבל מציקות לי אמרות גורפות שכאלה הבאות ללא ביסוס, כמו למשל הדיכוטומיה הנחרצת שלך בין שתי העולמות של סעד מול פערים. אין לי גם לא תשובה חלקית לבעיות של מקרוכלכלה, אבל מהנתונים שסקרנו עד כה עולה כי יש מקום לפקפק ביעילות של חלק מהשיטה הנוכחית.
Gi, אתה טוען שבסינגפור וביפן לעשירים לא איכפת מהקרחות שלהם? או שאולי medicare ו-medicaid משקיעים את מרבית כספם בשטויות לייפסטייל? מעניין אם אובמה שמע על זה…
כמו כן, לא ברור למה לחברות ביטוח לא איכפת מחולים מעל גיל 65. יש שיטות פשוטות לחסוך בגיל צעיר כדי להמשיך לשלם פוליסת ביטוח עד גיל יותר מאוחר. במקרה הגרוע יש פנסיה ותמיכת ילדים. ואם רואים שכל זה נכשל במספרים משמעותיים – אז אפשר לחשוב על סבסוד ממשלתי.
ואם ברפואה מונעת עסקינן, מעניין כי דווקא כאן האינטרס הגדול הוא של המטופל, ביחס ישיר לכמה הוא יצטרך לשלם כשיהיה ממש חולה.