But I digress…

תשע בבוקר עד תשע בערב, שישה ימים בשבוע.

ככה נראה הלו"ז שלנו בשבוע שעבר.

יום שני היה יום של טקסי פתיחה, ביחד עם ה ISU – International Space University. הסיעו אותנו באוטובוסים של נאסא (לבנים על הלוגו, אבל גם ישנים כמו שלא ראיתי בארץ מאז טיולי כיתה בשנות השמונים) אל אודיטוריום גדול ב Mountain View. המדען הראשי ש SETI היה הקריין. שוורצנגר שלח וידאו מצחיק. נחמד אבל בסוף היום טקס. אחר-כך היה קוקטיל קבלת פנים לכל מיניי חשובים, ונוכחותנו נדרשה.

יום שני התחיל התכלס. סקירה של המצב הנוכחי ב AI מ Peter Norvig המדען הראשי בגוגל (ומסתבר שתרגום חופשי של דיבור לדיבור בין שתי שפות זו בעיה שיהיו לה פתרונות מסחריים טובים תוך פחות מ 5 שנים), הרצאות מבוא לננו-טכנולוגיה, לרפואה, למדעי הסביבה.

ועוד ועוד ועוד ועוד ועוד. היום, ביום ראשון, הכל קצת מבולבל בראש.

שלישי בערב קיבלנו את ההרצאה של Ray Kurzweil. אפשר למצוא אותה בהמון צורות ברשת.
הוא האדם מעיניין מאוד (ולמדנו להכיר אותו יותר בהמשך השבוע). הרושם הראשוני היה מאוד וודי אלן-י שכזה. קטן, מדבר מאוד מדוד, חסר רגש, קצת מלפפוןיום שני היה יום של טקסי פתיחה קר עם הבעה חמוצה על הפנים. יהודי קטן ומסוגר. לא יוצר קשר עיין. עד ששאלו אותו שאלה על מין. ואז הוא חייך, משהוא בטון הקול השתנה והוא נהיה חייכן, יצר קשר עיין. לא בטוח מה זה אומר, אבל לראות טרנספורמציה כל כך חדה מתרחשת מולך זה מרתק. (התמונה משמאל היא של ריי מצלם אותנו במהלך הצילום הקבוצתי).

מה שטוב הוא שברור שחלק לא מבוטל מהמארגנים כאן לא קונים את החזון הקורצווילי במלואו.
והשם Singularity University הוא בחלקו שימוש ב brand לטובת מוסד לחיזוי טכנולוגי. כך שאפשר להאמין לקורצוויל ואפשר רק לקחת חלק מהתחזיות הספציפיות שלו, וזה לא מפריע למה שאנחנו מנסים לעשות כאן.

די ברור שיש כאן שתי מטרות, וקצת מתח בנייהן. הראשונה היא לימודי טכנולוגיות עתידיות – סקר רחב של חזית הטכנולוגיה ופרוגנוזה איפה אנחנו חושבים שהיא תהיה בעוד 5, 10 ו 20 שנה. המטרה השנייה היא לעזור למיליארד איש תוך עשר שנים. אם היה לנו אינסוף זמן,היינו עושים הרבה משנייהם. אבל תשעה שבועות זה זמן מאוד קצר, וחלוקת הזמן לא כל כך ברורה עדיין.

רביעי אחה"צ Vint Cerf, האדם שאולי הכי מתאים לו הכותרת "אבי האינטרנט" הרצה לנו במשך כשעתיים על מה נכון וטוב בארכיטקטורה הנוכחית, מה דרוש תיקון (בעיקר עינייני security), ועל מה הוא עובד היום – סט פרוטוקולים הנקראים DTN – Disruption/Delay Tolerant Network שנועדו במקור לתקשורת בין חלליות, אבל כנראה הם עדיפים בהרבה על TCP ברשתות ניידות עם קישוריות בעייתית. והוא לא רואה בעייה בהמשך הארכיטקטורה הנוכחית (IPv6) לעוד 20 שנה.

הביאו לנו גם לראות מכונית Tesla – מכונית חשמלית של כמעט 200K$ העושה אפס למאה בקצת פחות מ 4 שניות. מדהים עד כמה המכונית שקטה – לא שומעים דבר מלבד רחש הצמיגים על הכביש.

במהלך השבוע ביקרנו גם ב SETI, ופגשנו שם את המדען הראשי, בחור בשם סת'. למדתי שם שלושה דברים: שהם בונים רדיו-טלסקופים חדשים במימונו של פול אלן (אחד ממקימי מיקרוסופט), שעד 2029 הם יסיימו את החיפוש (הלו"ז כולל הנחת האצה אקספוננציאלית של יכולות מיחשוב, שהוא הגורם המגביל כרגע), ושלפני שלוש שנים היה להם סיגנל החשוד כבעל מקור חוצני. במשך כמה שעות כולם היו במתח. גם לבדוק אם הסיגנל נכון (שלצערנו הוא לא היה), וגם בציפיה לאנשים מהממשלה עם מכוניות שחורות וחליפות שחורות ופרצופים מפחידים (שגם לא היו).

לקראת סוף השבוע התחלנולעבוד על פרוייקט הגמר. שלב א': למיין את בעיות העולם. נראה שהדרך ארוכה מאוד. אני ממשל לא בטוח שנוכל לעשות משהוא, אבל יש כאן ה_מ_ו_ן חברה חכמים מאוד, אז אולי אולי אפשר.

"Welcome to Starfleet Academy"

במילים אלה פתח ראש תוכניות המחקר של NASA Ames את ברכותיו אלנו.

היום הראשון היה יום של ברכות, נאומים, תדרוכים ותרגילים בהיכרות הדדית.

במשך כשעתיים דברו בפנינו פיטר דיאמאנטיס, אחד משני מקימי האוניברסיטה (אדם בעל השגים מרשימים (בראשם הנהגת והולכת ה X-prize) והמון המון התלהבות שממש התפרצה ממנו לכל כיוון), סלים אישמאיל, מי שבפועל מנהל את העיניינים, ושני דמויות מנאסא – ראש תוכניות המחקר (שאת שמו אני לא זוכר) ובחור כבן 80 בשם גק בויד שנמצא בנאסא כבר 62 שנה – מאז שהמרכז באיימס הוקם.

גק סיפר לנו איך הוא פגש את אורביל רייט, את וורנר וון-בראון, אדוארד טלר, והמון המון אנשים מרתקים אחרים. הוא סקר את הפיתוחים שנעשו ב Ames כגון ה swept-back wing וה blunt body שמשמש לכניסה חזרה לאטמוספירה, את הלווינים שהם מפתחים כיום ועוד. אדם אחד שחווה את כל ההיסטוריה של התעופה באופן אישי – מהאחים רייט למעבורת החלל. בשבילי זה הדגיש באופן מאד חזק את הקצב המטורף של ההתקדמות הטכנולוגית. תוך מאה שנה מכלום לחלליות אזרחיות (בחסות ה x-prize של דיאמנטיס).

והוא אמר שהפגישה איתנו מרגשת אותו כמו הפגישות עם אותם הגדולים. וזה היה מין קו מקשר בין כל הדוברים – ההתלהבות שכולם הפגינו היתה מחוץ לסקלה.

מה שגרם לי לשני דברים – לחשוש שאולי יש להם ציפיות לא ראליסטיות מאיתנו (הרי אני לא מספיק טוב להציל את העולם), אבל גם משהוא בהתלהבות גם התחיל אולי קצת לרגש אותי.

ואז התחילו התדרוכים (איך לדבר עם עיתונאים, שכנראה יסתובבו ביננו שבוע הבא), בטיחות, סיבוב רגלי להכרת המתקן של נאסא, בטיחות וכו כו.

בארבע וחצי שיחקנו משחקי חברה ע"מ שנתערבב ונדבר יותר אחד עם השני. לחיצות ידיים סודיות, פנטומימה, פירקוסים (זה אמור היה להיות ריקודים, אבל בקהל הזה, כולל עבדכם הנאמן, זה נראה יותר כמו פירקוסים). מוזר. אמריקאי מאוד. אבל גם אפקטיבי.

בשש בערב התכנסנו לקוקטילים ופאייה לפתיחת ה"סמסטר" (תמונות למטה), ועוד קצת נאומים, ולבסוף התישבנו בקבוצה גדולה על הדשא וכל אחד נעמד, וסיפר סיפור קצר על חייו שיסביר לסובבים קצת מי הוא ומאיפה הוא בא.

טווח באמת מרתק של אנשים. אנשים "חריגים" שיושבים בין כמה עולמות (עיצוב תעשייתי וננו-טכנולוגיה, אינטיליגנציה מלאכותית ומוסיקה, פילוסופיה ורפואה), כמה חברה צעירים שהסטארטאפים שלהם כבר עשו מיליונים, אנשים שעבדו בעולם השלישי כ aid workers מטעם האו"ם ורופאים ללא גבולות, ועוד ועוד. אחרי כשעה וחצי של הכרות הדדית נפרדנו לחדרנו.

ולי נשארה מחשבה בראש: אני לא מספיק שאפתן. אני מגדיר את המטרות שלי בצורה מצומצמת מידיי.

אני לא אומר זאת בצורה השוואתית למה ששמעתי מאחרים. ממש לא.

אני רוצה לעצמי קריירה במדע. וזה טוב, ונכון, ומתאים לי. אבל נדמה לי שמשהוא בארוע כאן דוחף אותך לחשוב בענק. לא רק ללמוד, קריירה אישית ולעשות כסף. זה אולי מספיק, אבל אפשר גם להעיז לנסות ולשנות קצת את העולם.

ואם להיום היה אותו אפקט על 39 האחרים, אולי הקייץ הזה באמת יהיה יוצא דופן.

להלן מספר קישורים לקבציה PDF שהתבקשנו לקרוא כחומר רקע כללי לפרוייקט הגמר של SU.
מעיין נסיון לסקור את האתגרים ההנדסיים הגדולים של האנושות.

• Grand Challenges
• Water purification
• Climate change
• Clean energy
• Infectious diseases

יש עוד המון חומר שנתנו לנו לקרוא (ולמען האמת ממש לא הספקתי לקרוא את הכל), אבל צריך להתחיל איפושהוא, לא?

הי כולם,
ביומיים הקרובים אני אהיה בדרכים, מ Olomouc לפראג ללילה אחד (עם תוכניות לבקר ב U fleku) ובשבת בשתי טיסות לסן-פרנסיסקו.

מה שאומר שאני אהיה offline ל כ 48 שעות. לא ברור לי אם ואיך אשרוד, אבל נקווה שיהיה בסדר.

הערה קטנה: הפוסט הראשון על Singularity University נמצא בתחתית הדף.